נמשלת ללבנה

נמשלת ללבנה
ניסן תשפ׳ו
שושנה הברמן

והוצאתי
והצלתי
וגאלתי
.ולקחתי

כאיילת השחר שבקע אורה
,כך היא גאולתן של ישראל
,בתחילה קימעא קימעא
כל מה שהיא הולכת
.היא רבה, והולכת

?היינו כחולמים

-בזמן שהרועה תועה
.תועין אחריו
-אבל אפילו בצל רועה נאמן
כל פרק של
גאולה ובנין
מסתיים בחורבן
.וגלות

תופים תיקנו
-והם עוד בידינו
אבל נדמה
.שעדיין לא הגיע עת למחולות

?והבאתי
.כוס חמישית תלויה במחלוקת

.עד שיבוא אליהו
– ואחרי האש
.קול דממה דקה

—–

השוטר לפני בית הכנסת
חמוש ברובה במקום האקדח
.השגרתי

כנראה
שבפגישה שבין חורף וקיץ שקרויה אביב
.מתפתחות סערות
ובין עצים פרועי שיער
.מרקדים שדים

,אני מחטטת בין שיירי השלכת
,מחפשת נבטים
שיעלו מתוך הרימה והתולעה
.ויפרחו

וכשיפרחו
מההרס שחולל החורף
אני אדע
שפרק הפריחה
שווה לחוות
.אפילו אם יבוא שוב החורף

אאסוף צבעוניות
ואעטר בהן את שולחני
.לכבוד החג