סליחות תשפ״ד

שושנה הברמן

רבונו של עולם
סלח לי
אני מאמינה
.אבל אמונה זאת לא בטחון
?מי יודע, הלנו אתה אם לצרינו

,אתה – שענית ליוסף בבית האסורים
.אתה הוא שהנחת לשובים לאסור את בניך
,אתה – שענית לדניאל בגוב האריות
האתה תענה לאלו
?שנעשו בתיהם קבריהם

בכל דור ודור
הפקרת
.והצלת
האם גם הפרק הזה
של התקווה בת שנות אלפיים
יהיה גם 
,כרוח נושבת, וכאבק פורח
?וכחלום יעוף

אני לא מעיזה
לטעון לפניך
.שצדיקים אנחנו ולא חטאנו
.ברור שלא
– והשטן, בעת מלחמה 
נלהב מהלהבות שהצית
ומרקד בחורבות
ומושך אחריו הרס
שמתגלגל והולך
.ומצטבר

ואנחנו
,רעבי טובך, צמאי חסדיך, תאבי ישעך
– מעיזים לחלום
שכל הרשעה כולה כעשן תכלה
.ושתעביר ממשלת זדון מן הארצות כולם
.למענך אם לא למעננו

אם לא ידענו לפני כן
אנחנו יודעים עכשיו
שאנחנו תלויים על בלימה 
ואתה הוא אל חי וקיים
.נורא ומרום וקדוש
.באמת נורא

?אולי הרגשת ששכחנו
?שנטינו גרון, הרמנו עינים, העזנו מצח

– שנה חדשה 
הספר פתוח שוב והיד כותבת
.חותם יד כל אדם בו

קול השופר קורע את שיירי השקט
כמו צפירה
.כמו זעקה
?מה לך נרדמת
!קומי קראי אל אלוהיך
.אולי יתעשת האלוהים ולא נאבד

ואני
מחפשת את הדג הגדול
שיבלע
ויפלוט אותנו תשושים אך שלמים
.על חוף שליו.
ורואה רק כותרות
עיתונים דיג׳יטליים
סוחפים
אינסופים
אובדי עצות 
מערבולת 
.שמאיימת למשוך אותנו אל התהום
– ובכל זאת
 
.אפתחה פי בתפילה ובתחנונים
– אדוני האדונים
רבונו של עולם, היוצר, שאנחנו רק חומר בידו
…יש השנה כל כך הרבה חרס נשבר

ככלי מלא בושה וחרפה
,אני מתחננת לחנינה
– לשעת רחמים, ועת רצון

.כי בא מועד