קינה לשלום המדינה

שושנה הברמן

(יום כיפור קטן – ערב ראש חודש כסלו תשפ״ד)

הרסו ולא חמלו
בשבת השחורה,
״שמחת״ תורה.
רקדנו בגולה באבל
וחרדה,
.ולא ידענו עד כדי כך
;מחוץ שׁכּלה־חרב, בבית כמוות
הלכו שׁבי עוֹלליה
.לפני־צר

מעי חמרמרו
,על שבר בת עמי
והיא יושבת בדד – כמעט
.סוערה ולא נוחמה

חגרה מותניה
ויצאה לקראת אויב,
עת מלחמה
;לא עת שלום
.אין עוד פיתרון

לשבת וסתם לסבול בשקט
–בעת הטבח
.לא לזה הוקמה מדינה

.אבל הכאב משתיק את המצפון

,תרים קולה
,ותתחנן מה׳ שיבין
שאחרי אלפיים שנה
כעם הנבחר מכל העמים
,לסבל
.נמאס לה כבר לסבול בסבלנות

,בזעם אפה הרגה
.הרסה ולא תמיד חמלה
– בעוטף עולל ויונק ברחובות קריה 
.שם בעזה

,ועכרה את שמה בעמים
.כשמעון ולוי – אחים
?!הכזונה יעשׂה את־אחותנו
.וליעקב אין תשובה

,אבל
לאותו האלוקים
.גם ילדי עזה מתפללים
לליבם הנשבר והנדכה
,אלוקים לא יבזה
.כי חנון הוא

.אי אפשר, תאמרי
אין בך כח
כעת, להפריד
בין ההרס ההכרחי
,והמיותר
,בין מידת הצדק ומידת הדין
,בין שיקול שיעקור את הרע
– ובין שיקול המקלקל עולמות
.שאין מי שיתקן אחריו

.הסירי את־אלֹהי הנכר אשׁר בתוכך
,את אלוהי הנקמה ואלוהי הלאומניות
כלי חמס
,וכלי חמאס
.לא ראויים לך
,הם יביאו רק קללה
.אפך כי עז ועברתך כי קשתה

,הסירי את נביאי השקר
את אלו שאומרים לך
שבעקבות המשיח
,בא הזמן לגרש יתום ואלמנה
,לנתוץ עצי זיתים
.להרוס בתים

,חזו לך שׁוא ותפל
.חזו לך משׂאות שׁוא ומדוחים
,כי בשקר הם מתנבאים לכם בשם אלוקיך
,שלא ביקש שתמותי, או שתמיתי
.בעד ארצו

,״מלכך״ ושׂריך, סוררים וחברי גנבים
,אוהבי שׁחד, ורודפי שׁלמונים
– אומרים לך שעל חרבך תחיי

.ידיהם דמים מלאו

אל תלכי שולל
,אחרי ברכת עשיו
ואל תזלזלי במידת יעקב
.של שלום, ולשבת בטח

לך מדינה לא הקים אלוקים
– שתפלי כפרא אדם במדבר 
.ידך בכל ויד כל בך

,וכשחרבות הברזל ידמו
,וקברת את מתיך
,והם קברו את שלהם
.עמדי דום
.את המעוות לא תוכלי לתקן

,אולי אלוקים יסלח
כי העמיד אותך בניסיונות
?שמי יעמוד בהם

.אם ה׳ לֹא ישׁמור עיר, שׁוא שׁקד שׁומר
שובי
,שתשקוט הארץ
ולא תקיא אותך
.שוב

,עת לשנות כיוון
– להתאבק
.אבל לעלות מהאבק

שרית עם אלוהים ועם אנשים
,ותוכלי
,למרות הכל
להיות
.עיר הצדק – קריה נאמנה